אושו היה מורה רוחני חופשי, פרובוקטור של אמת, אדם שזז מחוץ לקופסה וגרם לעולם לעצור ולהרגיש. הוא לא חיפש תאולוגיה, לא חיפש עקביות – הוא חיפש חיים אותנטיים ומלאים. האמירה המרכזית שלו הייתה שהחיים הם כאן ועכשיו, וכל ניסיון לדכא, לדחות או לשלוט בהם הוא אשליה.

הוא האמין שמדיטציה לא צריכה להיות דממה על כרית בלבד – אלא ריקוד, נשימה, צחוק, שירה וחיים. במקום לדכא רגשות, הוא הזמין אותנו לפגוש אותם, לזוז איתם, לשחרר ולחגוג אותם. הרעיון שלו היה: רק דרך חיבור מלא לגוף, לרגש ולנשימה אפשר להגיע ל מודעות אמיתית ונוכחות פנימית.

אושו אמר:“העץ אינו נבהל מהשלכת – הוא יודע שצמיחה חדשה באה רק אחרי ההסכמה לנשירה".
המדיטציות האקטיביות של אושו הן פראיות, עמוקות, ואז שקטות – כמו החיים עצמם. זו לא טכניקה יבשושית או אוסף של תרגילים – זו דרך חיים, כלי שמזכיר לנו מי אנחנו באמת – דרך הגוף, הנשימה והלב.בתוך המדיטציות, משהו עמוק מתרכך ונפתח. ברגעים הראשונים – הגוף משתולל, הראש צועק, הרגש מבליח; ואז, פתאום, שקט. השכבות מתחילות ליפול, או כמו שאושו נהג לומר – "להינמס". הנשימה מעמיקה, והלב – שלא תמיד קיבל מקום יציב ובטוח – מתחיל לדבר.

המדיטציה אצל אושו לא "מלמדת" – היא חושפת. לא "משנה" – היא מפגישה. הנפש עוברת תהליך של ניקוי, פורקן, ואז מתרחשת פגישה עדינה עם מה שתמיד היה שם – אמת שקטה, פנימית ועמוקה.אושו ייסד את אשראם פונה בהודו בשנות ה-70, שבו אלפי תלמידים מכל העולם חוו את המדיטציות האקטיביות שלו. הוא כתב מאות ספרים, נאם בפני אלפי אנשים, והטמיע בחיי היומיום את הרעיון שהנשימה, הגוף והתנועה הם שערים לחירות פנימית.


"הרגע הזה – הוא כל מה שיש. כל דבר אחר הוא זיכרון או דמיון. עכשיו – זו הנצחיות" - אושו